בעולם תכנון ההון וההשקעות, יש משפט אחד שחוזר על עצמו כמו מנטרה בפגישות עם לקוחות: "אבל תראה את ההוא, הוא שם את כל הכסף שלו על מניה אחת ועשה ארגז או השקיע בסטארט-אפ - והיום הוא בליגה אחרת
המוח האנושי הכללי אוהב סיפורים פשוטים.
הוא אוהב קו ישר שמחבר בין סיבה לתוצאה.
כשאנחנו מסתכלים על אדם שהצליח להכות את השוק בצורה קיצונית, המנגנון הפסיכולוגי שלנו מפעיל מיד עיוות מתוחכם שנקרא "הטיית התוצאה האמיתית מול התוצאה היחודית שלו ״
אנחנו מניחים שאם התוצאה הסופית מדהימה, אז ההחלטה שהובילה אליה הייתה החלטה גאונית.
זו אחת הטעויות המסוכנות ביותר שניתן לעשות בניהול הון.
כדי להבין עד כמה המחשבה הזו מעוותת, בואו נריץ ניסוי מחשבתי פשוט:
דמיינו אולם ענק ובו 10,000 איש.
לכל אחד מהם נותנים מטבע ומבקשים ממנו להטיל אותו.
מי שיוצא לו "עץ" - נשאר באולם וממשיך לסיבוב הבא.
מי שיוצא לו "פלי" - יוצא מהאולם ומפסיד את כספו.
בסיבוב הראשון יישארו 5,000 איש, בסיבוב החמישי 312 איש, בסיבוב העשירי יישארו 9 אנשים, ובסיבוב ה-13 יישאר אדם אחד בלבד.
האדם הבודד הזה, שנשאר אחרון אחרי 13 הטלות רצופות של "עץ", מקבל פרס של 100 מיליון דולר.
מאיפה מגיע הכסף?
הוא למעשה הצבר של דמי הכניסה וההפסדים של כל אותם 9,999 איש שנפלטו מהאולם בסיבובים הקודמים.
הם אלו שמימנו לו את הפרס.
למחרת בבוקר, האיש הזה מוזמן לתוכניות בכל ערוץ אפשרי.
עיתונאים שואלים אותו:
"איך עשית את זה? מה הסוד שלך?".
הוא מתיישב בכורסה, מחייך בביטחון ואומר: "הכל עניין של טכניקה.
הסתכלתי על המטבע, הרגשתי את הרוח בחדר, שחררתי את האגודל בזווית של 45 מעלות והפעלתי לחץ מבוקר.
ידעתי מה אני עושה מהרגע הראשון".
האם הוא משקר? לא, הוא באמת מאמין בזה.
המוח שלו מסרב לקבל את העובדה שההצלחה הפנומנלית שלו היא תוצאה של מזל (הרי בהכרח מישהו היה חייב להישאר אחרון מתוך 10,000 איש).
הוא צובע את המזל בצבעים של אסטרטגיה ומומחיות.
הבעיה הגדולה מתחילה כשהצופים בבית מקשיבים לו, ומנסים להעתיק את "זווית האגודל" או לחשבן את הרוח בחדר , ומהמרים על כל ההון המשפחתי שלהם בהטלה הבאה. ומצפים להצלחה כמו שלו
בתכנון אמיתי, אנחנו מפרידים לחלוטין בין איכות התהליך לבין המקריות של התוצאה.
החלטה גרועה עם תוצאה טובה קורית, למשל, כשאדם לוקח את כל כספי הפנסיה שלו, נכנס לקזינו, שם הכל על "שחור ברולטה" ומכפיל את הכסף.
התוצאה? פנטסטית. !!
ההחלטה? קטסטרופלית. !!
אם הוא יחזור עליה עוד שלוש פעמים, הוא יישאר בלי כלום
אבל החלטה נכונה עם תוצאה גרועה קורית כשאדם בנה תיק השקעות מפוזר, חכם, מוגן מפני אינפלציה, עם נכסים מניבים מגוונים, גם אגרסיבי וגם סולידי ובדיוק באותה שנה התרחש אירוע ברבור שחור עולמי קיצוני שחתך את השוק ב-30%.
התוצאה הזמנית היא שלילית, אבל התהליך והחלטת ניהול הסיכונים היו נכונים לחלוטין.
בטווח הארוך, התהליך הזה הוא היחיד שישרוד ויצמח.
מי שמסתכל רק על המראה האחורית ורואה את אלו ש"הימרו והצליחו", שוכח את בית הקברות השקט של ה-9,999 איש שנפלטו מהאולם בסיבובים הראשונים.
אף אחד לא מראיין אותם ולכן הקול שלהם לא נשמע.
זהו כשל הישרדות קלאסי.
כל תעשיית הביוגרפיות העסקיות, ספרי העזרה העצמית והרצאות ה-TED מבוססת על העיוות הסטטיסטי הזה.
אנחנו קוראים אך ורק את ההיסטוריה של המנצחים, כי המתים פשוט לא כותבים ספרים.
בסוף שנות ה-90, בזמן בועת הדוט-קום, ג'ף בזוס הקים את אמזון.
באותו זמן בדיוק, אלפי יזמים חכמים, חרוצים ומוכשרים לא פחות ממנו, הקימו חברות אחרות
כולם עבדו סביב השעון
כולם שתו קפה באותן כוסות, דיברו באותה שפה, גייסו כסף מאותן קרנות הון סיכון והאמינו באותו עתיד
ההבדל?
החברות שלהם התרסקו ונמחקו, ואמזון שרדה והפכה לאימפריה.
האם בזוס גאון?
לחלוטין כן.
אבל האם הוא היה מצליח בלי שרשרת של צירופי מקרים, מזל סטטיסטי קיצוני, ותזמון מושלם שאי אפשר לשחזר באופן מדעי?
לחלוטין לא.
אם היינו מריצים את סימולציית ההיסטוריה 1,000 פעמים מחדש, ב-990 מתוכן אמזון הייתה נמחקת ובזוס היה מנהל בכיר באיזה בנק השקעות.
האירוניה היא שאם היינו יכולים לקרוא את הספרים של אותם אנשים שנכשלו ויצאו מהאולם, היינו לומדים מהם פי מאה מאשר מהספר של בזוס, אצל בזוס אתה מקבל "נוסחת קסם" בדיעבד שרובה מיוחסת לגאונות שלו, ואילו אצל אלו שנכשלו היית מקבל את מפת המוקשים האמיתית של המציאות.
היית מבין מה באמת קורה כשהשוק מתהפך, כשהספקים קורסים, או כשהתזרים נגמר - למרות שעשית הכל נכון.
כשחבר או מכר או תלמיד מגיע אליי ואומר לי תראה את ההוא התחיל ב 10K שם הכל על מנייה אחת ועשה 400% ואני רוצה לעשות מה שהוא עשה", התפקיד שלי הוא להחזיר אותו לקרקע הסטטיסטית הריאלית: "אתה רוצה להעתיק אסטרטגיה של אדם שניצח בהגרלה של 1 ל-10,000,000. זה לא ניהול סיכונים, זה הימור מוחלט ,
אנשים מסתכלים במראה האחורית ומנסים להבין איך לפעול.
הם רואים שם, רחוק באופק, דמויות כמו אילון מאסק, ביל גייטס או מארק צוקרברג.
"תראה אותם", אומר אחד לשני בביטחון מלא, "שמונים וחמישה אחוזים מהמגה-עשירים בעולם בכלל לא סיימו קולג'.
הנה, ביל גייטס נשר מהרווארד והוא אחד האנשים העשירים בתבל.
למה לנו לבזבז זמן וכסף על תואר?
בוא ננשור עכשיו, במילים אחרות בוא נפסיק לחשוב בצורה נכונה ובריאה
והסטטיסטיקה כבר תעשה את שלה. היא איתנו".
הטיעון לפיו רוב העשירים לא צריכים תואר משמיט את העובדה המרכזית שרוב מוחלט של אלו שלא סיימו לימודים גבוהים נמצאים בתחתית הפירמידה הכלכלית, בעוד שמי שכן מחזיק בתואר מגדיל את סיכוייו לשרידות כלכלית ולצמיחה בצורה דרמטית.
העצה הרציונלית לאדם הממוצע שמחפש יציבות ורווחה כלכלית היא לא לבנות על תרחישי קיצון בעלי הסתברות אפסית.
תוכנית עבודה כלכלית לא יכולה להתבסס על ההנחה שאתם הברבור השחור הבא, או שהעתקת "זווית זריקת המטבע" של המנצח באולם תעבוד גם לכם.
הייעוד הריאלי של רוב האנשים הוא לא לכבוש את מאדים/פיסגה של הגדולים
אלא להשיג עבודה טובה, פרנסה יציבה, שכר סביר ויכולת להגן על עצמם מפני זעזועים בשוק התעסוקה.
השכלה גבוהה, הכשרה מקצועית ממוקדת או תואר רלוונטי הם לא תעודת ביטוח לעושר, אבל הם מנוע להגדלת הסתברויות.
הם מעלים את נקודת הפתיחה של השכר, מקטינים את הסיכוי לאבטלה בזמני משבר, ומעניקים את הכלים הנדרשים כדי לטפס לרוחב ובמעלה שרשרת הערך.
כשאתם מתכננים את העתיד המקצועי והפיננסי שלכם, תורידו את העיניים מהמראה האחורית ומסיפורי הגבורה של האחוז הבודד שפרץ את המערכת.
אנשים חכמים לא מנהלים את העתיד שלהם על בסיס החריגים הסטטיסטיים של העבר.
פנומנלי ככל שיהיה, סיפור הצלחה בודד הוא לא תוכנית עבודה.
בצעו תהליך נכון, פזרו סיכונים, הגנו על הבסיס ותנו לחוק המספרים הגדולים (ריבית דריבית) לעשות את העבודה בשקט ובדרך יציבה
מטרה של הון משפחתי היא לא לכתוב ביוגרפיה שתמכור מיליון עותקים או לסיים מקום ראשון בכל מקום
המטרה האמיתית היא לוודא שאתם והילדים שלכם לעולם לא תיפלטו מהאולם
המוח האנושי הכללי אוהב סיפורים פשוטים.
הוא אוהב קו ישר שמחבר בין סיבה לתוצאה.
כשאנחנו מסתכלים על אדם שהצליח להכות את השוק בצורה קיצונית, המנגנון הפסיכולוגי שלנו מפעיל מיד עיוות מתוחכם שנקרא "הטיית התוצאה האמיתית מול התוצאה היחודית שלו ״
אנחנו מניחים שאם התוצאה הסופית מדהימה, אז ההחלטה שהובילה אליה הייתה החלטה גאונית.
זו אחת הטעויות המסוכנות ביותר שניתן לעשות בניהול הון.
כדי להבין עד כמה המחשבה הזו מעוותת, בואו נריץ ניסוי מחשבתי פשוט:
דמיינו אולם ענק ובו 10,000 איש.
לכל אחד מהם נותנים מטבע ומבקשים ממנו להטיל אותו.
מי שיוצא לו "עץ" - נשאר באולם וממשיך לסיבוב הבא.
מי שיוצא לו "פלי" - יוצא מהאולם ומפסיד את כספו.
בסיבוב הראשון יישארו 5,000 איש, בסיבוב החמישי 312 איש, בסיבוב העשירי יישארו 9 אנשים, ובסיבוב ה-13 יישאר אדם אחד בלבד.
האדם הבודד הזה, שנשאר אחרון אחרי 13 הטלות רצופות של "עץ", מקבל פרס של 100 מיליון דולר.
מאיפה מגיע הכסף?
הוא למעשה הצבר של דמי הכניסה וההפסדים של כל אותם 9,999 איש שנפלטו מהאולם בסיבובים הקודמים.
הם אלו שמימנו לו את הפרס.
למחרת בבוקר, האיש הזה מוזמן לתוכניות בכל ערוץ אפשרי.
עיתונאים שואלים אותו:
"איך עשית את זה? מה הסוד שלך?".
הוא מתיישב בכורסה, מחייך בביטחון ואומר: "הכל עניין של טכניקה.
הסתכלתי על המטבע, הרגשתי את הרוח בחדר, שחררתי את האגודל בזווית של 45 מעלות והפעלתי לחץ מבוקר.
ידעתי מה אני עושה מהרגע הראשון".
האם הוא משקר? לא, הוא באמת מאמין בזה.
המוח שלו מסרב לקבל את העובדה שההצלחה הפנומנלית שלו היא תוצאה של מזל (הרי בהכרח מישהו היה חייב להישאר אחרון מתוך 10,000 איש).
הוא צובע את המזל בצבעים של אסטרטגיה ומומחיות.
הבעיה הגדולה מתחילה כשהצופים בבית מקשיבים לו, ומנסים להעתיק את "זווית האגודל" או לחשבן את הרוח בחדר , ומהמרים על כל ההון המשפחתי שלהם בהטלה הבאה. ומצפים להצלחה כמו שלו
בתכנון אמיתי, אנחנו מפרידים לחלוטין בין איכות התהליך לבין המקריות של התוצאה.
החלטה גרועה עם תוצאה טובה קורית, למשל, כשאדם לוקח את כל כספי הפנסיה שלו, נכנס לקזינו, שם הכל על "שחור ברולטה" ומכפיל את הכסף.
התוצאה? פנטסטית. !!
ההחלטה? קטסטרופלית. !!
אם הוא יחזור עליה עוד שלוש פעמים, הוא יישאר בלי כלום
אבל החלטה נכונה עם תוצאה גרועה קורית כשאדם בנה תיק השקעות מפוזר, חכם, מוגן מפני אינפלציה, עם נכסים מניבים מגוונים, גם אגרסיבי וגם סולידי ובדיוק באותה שנה התרחש אירוע ברבור שחור עולמי קיצוני שחתך את השוק ב-30%.
התוצאה הזמנית היא שלילית, אבל התהליך והחלטת ניהול הסיכונים היו נכונים לחלוטין.
בטווח הארוך, התהליך הזה הוא היחיד שישרוד ויצמח.
מי שמסתכל רק על המראה האחורית ורואה את אלו ש"הימרו והצליחו", שוכח את בית הקברות השקט של ה-9,999 איש שנפלטו מהאולם בסיבובים הראשונים.
אף אחד לא מראיין אותם ולכן הקול שלהם לא נשמע.
זהו כשל הישרדות קלאסי.
כל תעשיית הביוגרפיות העסקיות, ספרי העזרה העצמית והרצאות ה-TED מבוססת על העיוות הסטטיסטי הזה.
אנחנו קוראים אך ורק את ההיסטוריה של המנצחים, כי המתים פשוט לא כותבים ספרים.
בסוף שנות ה-90, בזמן בועת הדוט-קום, ג'ף בזוס הקים את אמזון.
באותו זמן בדיוק, אלפי יזמים חכמים, חרוצים ומוכשרים לא פחות ממנו, הקימו חברות אחרות
כולם עבדו סביב השעון
כולם שתו קפה באותן כוסות, דיברו באותה שפה, גייסו כסף מאותן קרנות הון סיכון והאמינו באותו עתיד
ההבדל?
החברות שלהם התרסקו ונמחקו, ואמזון שרדה והפכה לאימפריה.
האם בזוס גאון?
לחלוטין כן.
אבל האם הוא היה מצליח בלי שרשרת של צירופי מקרים, מזל סטטיסטי קיצוני, ותזמון מושלם שאי אפשר לשחזר באופן מדעי?
לחלוטין לא.
אם היינו מריצים את סימולציית ההיסטוריה 1,000 פעמים מחדש, ב-990 מתוכן אמזון הייתה נמחקת ובזוס היה מנהל בכיר באיזה בנק השקעות.
האירוניה היא שאם היינו יכולים לקרוא את הספרים של אותם אנשים שנכשלו ויצאו מהאולם, היינו לומדים מהם פי מאה מאשר מהספר של בזוס, אצל בזוס אתה מקבל "נוסחת קסם" בדיעבד שרובה מיוחסת לגאונות שלו, ואילו אצל אלו שנכשלו היית מקבל את מפת המוקשים האמיתית של המציאות.
היית מבין מה באמת קורה כשהשוק מתהפך, כשהספקים קורסים, או כשהתזרים נגמר - למרות שעשית הכל נכון.
כשחבר או מכר או תלמיד מגיע אליי ואומר לי תראה את ההוא התחיל ב 10K שם הכל על מנייה אחת ועשה 400% ואני רוצה לעשות מה שהוא עשה", התפקיד שלי הוא להחזיר אותו לקרקע הסטטיסטית הריאלית: "אתה רוצה להעתיק אסטרטגיה של אדם שניצח בהגרלה של 1 ל-10,000,000. זה לא ניהול סיכונים, זה הימור מוחלט ,
אנשים מסתכלים במראה האחורית ומנסים להבין איך לפעול.
הם רואים שם, רחוק באופק, דמויות כמו אילון מאסק, ביל גייטס או מארק צוקרברג.
"תראה אותם", אומר אחד לשני בביטחון מלא, "שמונים וחמישה אחוזים מהמגה-עשירים בעולם בכלל לא סיימו קולג'.
הנה, ביל גייטס נשר מהרווארד והוא אחד האנשים העשירים בתבל.
למה לנו לבזבז זמן וכסף על תואר?
בוא ננשור עכשיו, במילים אחרות בוא נפסיק לחשוב בצורה נכונה ובריאה
והסטטיסטיקה כבר תעשה את שלה. היא איתנו".
הטיעון לפיו רוב העשירים לא צריכים תואר משמיט את העובדה המרכזית שרוב מוחלט של אלו שלא סיימו לימודים גבוהים נמצאים בתחתית הפירמידה הכלכלית, בעוד שמי שכן מחזיק בתואר מגדיל את סיכוייו לשרידות כלכלית ולצמיחה בצורה דרמטית.
העצה הרציונלית לאדם הממוצע שמחפש יציבות ורווחה כלכלית היא לא לבנות על תרחישי קיצון בעלי הסתברות אפסית.
תוכנית עבודה כלכלית לא יכולה להתבסס על ההנחה שאתם הברבור השחור הבא, או שהעתקת "זווית זריקת המטבע" של המנצח באולם תעבוד גם לכם.
הייעוד הריאלי של רוב האנשים הוא לא לכבוש את מאדים/פיסגה של הגדולים
אלא להשיג עבודה טובה, פרנסה יציבה, שכר סביר ויכולת להגן על עצמם מפני זעזועים בשוק התעסוקה.
השכלה גבוהה, הכשרה מקצועית ממוקדת או תואר רלוונטי הם לא תעודת ביטוח לעושר, אבל הם מנוע להגדלת הסתברויות.
הם מעלים את נקודת הפתיחה של השכר, מקטינים את הסיכוי לאבטלה בזמני משבר, ומעניקים את הכלים הנדרשים כדי לטפס לרוחב ובמעלה שרשרת הערך.
כשאתם מתכננים את העתיד המקצועי והפיננסי שלכם, תורידו את העיניים מהמראה האחורית ומסיפורי הגבורה של האחוז הבודד שפרץ את המערכת.
אנשים חכמים לא מנהלים את העתיד שלהם על בסיס החריגים הסטטיסטיים של העבר.
פנומנלי ככל שיהיה, סיפור הצלחה בודד הוא לא תוכנית עבודה.
בצעו תהליך נכון, פזרו סיכונים, הגנו על הבסיס ותנו לחוק המספרים הגדולים (ריבית דריבית) לעשות את העבודה בשקט ובדרך יציבה
מטרה של הון משפחתי היא לא לכתוב ביוגרפיה שתמכור מיליון עותקים או לסיים מקום ראשון בכל מקום
המטרה האמיתית היא לוודא שאתם והילדים שלכם לעולם לא תיפלטו מהאולם
כתב ויתור
המידע והפרסומים אינם מיועדים להיות, ואינם מהווים, ייעוץ או המלצה פיננסית, השקעתית, מסחרית או מכל סוג אחר המסופקת או מאושרת על ידי TradingView. קרא עוד ב־תנאי השימוש.
כתב ויתור
המידע והפרסומים אינם מיועדים להיות, ואינם מהווים, ייעוץ או המלצה פיננסית, השקעתית, מסחרית או מכל סוג אחר המסופקת או מאושרת על ידי TradingView. קרא עוד ב־תנאי השימוש.