לונג
שורט 
סקירה יומית 26.2.25אחד הדברים האהובים עלי זה בתי קפה ותיקים ואיכותיים, כאלה שלא משנה אחרי כמה פעמים או שנים אתה מגיע אליהם, הטעם של הקפה הוא אותו הטעם וכך גם טעמם של דברי האוכל והמאפה.
לרוב בתי קפה אלה, מאכלסים, לקוחות ותיקים ונאמנים, שעברו דבר או שניים, כך מסתמן מלהט ונחרצות הדיבור שלהם, ואני אוהב להקשיב להם.
מבין כי בתי הקפה הללו הם מגנט מלקט את אנשי חכמת החיים, לפחות הביטחון העצמי שלהם גורם להם להרגיש כאלה, ובחיים ביטחון עצמי הוא מרכיב ראשי להצלחה.
אני אוהב להקשיב להם בסתר, מבלי שירגישו. כסוחר ותיק, אני מבין לונג 
סקירה יומית 25.2.25
השוק כצפוי המשיך מטה, לאחר המרבוצו של יום שישי (שמו המקצועי של סוג הנר שהיה בשישי בשוק), אף סגר על הנמוך, תחלוף מגזרים מתהליך להיות מורגש בתנהלות השוק, אבל ככל שאתה פה, אתם בטח אומרים, זהר תעשה לי סדר בשפה פשוטה, אז בוא נתחיל מהתחלה מאתמול בתחילת המסחר ונבין את מה שהיה ואת הצפוי.
🐘 ראשית למה שתטרחו לקרוא?
סוחרים יקרים, לא יודע איך יום המסחר שלכם התחיל, אבל אצלי זה הרגיש כמו להיכנס לחדר כושר בלי לזכור איזה שריר רציתי לאמן: אתה מסתכל על כל המכשירים, קצת מבולבל מכל הרעש, ועד שאתה מבין מה לונג 
שורט 
לונג 
לונג 
לונג 
לונג 
סקירה יומית 13.2.25 - ט"ו בשבט הגיע
היה איש זקן בשכונה שלי, שקראו לו דויד. רוב הזמן הוא ישב על ספסל ליד הגינה הציבורית, עוקב אחרי העוברים והשבים, כאילו מחפש משהו שאבד לו מזמן. הילדים קראו לו "הדוד דויד", למרות שלא היה קשור לאף אחד מהם, חוץ מזה שהוא תמיד היה שם – עם חיוך גדול וחופן סוכריות טופי בכיס. אבל היה לו כלל – אם רצית סוכרייה, היית צריך קודם לומר בקול ברור: "מודה אני לפניך...".
כל אחד מאיתנו, ילדים ומבוגרים, היה עובר לידו, והוא היה תופס אותנו בחביבות, מצמיד סוכריית טופי ליד ואומר: "יאללה, תגיד את הברכה כמו שצריך!". בהתחלה לונג 
לונג 
סקירה יומית 04.02.25כשהייתי ילד, כל יום אחרי בית ספר, אני והחבר’ה היינו רצים למגרש השכונתי. זה לא היה סתם מגרש – זה היה המקדש שלנו. הכדור ביד, השערים מוכנים, הדשא (או מה שנשאר ממנו) חיכה רק לנו. זה היה הרגע שבו כל הצרות של שיעורי הבית, המבחנים והצרחות של המורה למתמטיקה היו מתפוגגות.
ואז, יום אחד, אנחנו מגיעים כרגיל, זורקים את התיקים בצד, מתחילים לחלק קבוצות – ופתאום, פאקינג הפתעה. חבורה של מבוגרים עם בגדי ספורט מקצועיים, כאלה עם חולצות מתואמות ומבט של "אנחנו בעלי הבית פה", כבר עומדים במגרש.
אני, בתור הילד החוצפן לונג 
סקירת פתיחה שבועית 03.02.25
פעם היה בחור שאהב אישה בכל ליבו. הוא עשה הכל כדי לזכות באהבתה – כתב לה מכתבים, חיכה לה בגשם, קנה לה פרחים כשהיא הייתה עצובה. הוא חשב שאם רק יתמיד, אם רק יוכיח לה שהוא הדבר הכי טוב שקרה לה, היא תתאהב בו בחזרה. אבל זה לא קרה.
יום אחד היא קמה, הסתכלה עליו ואמרה לו את מה שתמיד חששה לומר – "אתה מדהים, אבל זה פשוט לא זה." זה לא משנה כמה הוא השקיע, כמה אהבה הייתה לו לתת, בסופו של דבר, זה היה תלוי בה, לא בו.
הוא הבין אז שאי אפשר לכפות תוצאה, לא משנה כמה אתה רוצה אותה. לפעמים, המשחק לא תלוי רק בך, אלא לונג 
